אבל כמו שאתם יודעים, זה לא קל:
השגרה שוחקת אותנו,
הבית חמים ונעים (בטח הערב, כשהסערה האיומה תגיע. כבר קשרתם את הסוסים?), וגם בעבודה קשה להתחיל משהו חדש או סתם לחשוב אחרת.
אזור הנוחות שלנו הוא, ובכן, כשמו ממש, מאוד נוח.
אז קשה.
וחבל.
*
למה חבל?
כי נכון לעכשיו, מקובל כמעט על כולם (הדרוזים לא בקטע),
שחיים רק פעם אחת.
ואם חיים פעם אחת, אז זה נראה ככה:
החיים שלנו נמצאים כמו מטבע מתחת לעמוד תאורה,
ואנחנו מפספסים את הדברים שלא נמצאים מתחת לאלומת האור.
ותמיד יש משהו שממתין לנו, כמו –
*
אז השבוע עשיתי משהו בפעם הראשונה.
בעצם שניים.
הראשון היה הופעה של Balkan Beat Box בים המלח (היה אש)
והשני היה,
כן,
אולי לא תאמינו,
ללכת למשחק כדורסל.
*
רגע. קודם כל קרדיט.
הקרדיט כולו של בארי (כיתה ב').
בחוג הכדורסל סידרו לו כרטיס – והוא פשוט הודיע לי:
"אבא, אני נוסע למשחק של מכבי נגד הפועל באר שבע"
*
גילוי נאות,
אני פחות איש של ספורט. באמת פחות.
דוקים? זורם. טיול? מתייצב מיד. אופניים גם.
אבל כדורסל? אפילו את החוקים אני לא מכיר.
מילא כדורגל
*
אז בארי הודיע לי שהוא הולך,
זאת אומרת שאני הולך והוא איתי.
בהתחלה היו לי מלא מלא תירוצים לו ולעצמי.
ואז קיבלתי עידוד ועצה טובה מאשה חכמה ("ברור שללכת!").
עצרתי לחשוב על זה שוב – ופתאום הוא נפל, האסימון:
זה משהו שלא עשיתי אף פעם.
לא הייתי בחיים במשחק כדורסל.
זאת תהיה הפעם הראשונה!
*
מאותו הרגע הכל היה פשוט.
*
הגענו להיכל "מנורה מבטחים".
הכל היה צהוב ברחבה, בפינה היה קצת אדום –
ומהר מאוד קיבלתי הדרכה מי הרעים (רמז, לא צהוב).
שנאתי אותם מיד. מה השאלה.
נכנסנו. לא הבאתי חזיזים אז עברנו בקלות, מצאנו את המקום שלנו (כמו בקולנוע), עמדתי כשכולם עמדו (שרנו התקווה ביחד, היה מרגש), ישבתי כשכולם ישבו, מחאתי כפיים למישהו שהתחתן כשהקריין-מנחה פקד לעשות את זה, כמו כולם מחאתי כפיים גם לכבוד מישהו מהמועדון שנפטר למרות שלדעתי זה היה פחות שייך.
המשחק התחיל, קרענו אותם, הם קרעו אותנו, המשחק הפסיק פתאום ולא מצאתי חוקיות לעניין אבל מצד שני המעודדות היו משעשעות והיה אפילו משחק תחרותי לקליעה בסל כמו בשוק-פורים כשהייתי ילד. השחקנים חזרו, המשחק המשיך, ניסיתי לצעוק כמו כולם אבל זה לא יצא מהבטן אלא מהראש אז השתתקתי וגם לא כעסתי על שום שחקן כי לא ידעתי אפילו שהוא עשה פדיחה, ולא, על קללות אין על מה לדבר.
נו, הגזמתם.
גילוי נאות. לא תמיד הסתכלתי על המגרש.
למשל, יותר עניין אותי הפרסום שם. לא מצאתי שום דבר שלא ממותג! (לדעתי גם התחתונים של האוהדים ממותגים. שמישהו יודה בזה כאן ומיד).
*
ואתם שואלים מה היה עם בארי?
הילד היה מאושר.
אז ברור שגם אני.
*
ניצחנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
והילד היה מאושר.
והאבא שמח בשבילו.
*
מזל שיש עוד הרבה בפעם הראשונה.
איזה כיף
השארת תגובה