היום, באמצע ישיבת עבודה בבית קפה – נתקענו עם עיפרון קטום.
עפרון מת.
והכל נעצר.
כי עיפרון הוא הבסיס. אי אפשר בלעדיו:
לשרבט על המפית
לכתוב התחלה של תסריט
להצביע על משהו
לכתוב שורה טובה ולמחוק מיד ולחפש שורה עוד יותר טובה
ללעוס את הקצה
לגלגל בין האצבעות
להקיש בדרמטיות על רעיון גדול
לסמן *לא* בנחרצות יותר גדולה
ולא חברים, עט זה לא זה.
בקיצור,
לך תחדד את עצמך בלי עיפרון.
אז ביקשנו "סכין יותר חדה ללחם"
וכשהמלצרית הלכה עשינו את זה.
אודות המחבר
השארת תגובה